מפרשים:
2 היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה – הטומאה נמצאת תחת אוהל וכוורת "מביאה טומאה", לכן ברור למה כל מה שתחת הכוורת טמא, או בבית או על גבה אין – בדפוס "הכל", טמא אלא תוכה – לפי נוסח כתב יד קופמן רק תוך הכוורת טמא, ואפילו מה שתחת הכוורת טהור, וזה נוסח משובש בעליל. לפי נוסח הדפוס הכול טמא מתחת, מעל ובבית, חוץ ממה שבתוך הכוורת. לכאורה אם הכוורת מהווה אוהל מדוע אין היא גם חוצצת ומצילה את מה שעל הכוורת? בפרק הקודם מ"ג נאמר שכוורת קש מביאה ואינה חוצצת, אך היא חוצצת על תוך הכוורת מכיוון שחסו חכמים על הדבש היקר שבכוורת, כפי שפירשנו במשנה הקודמת. הכוורת אינה נחשבת לאוהל להגן על מה שמעליה, משום שאין לה דופן איתנה. הלכה זו מתאימה לדין כפישה לעיל פ"ה מ"ז. שם נקבע שכפישה בחצר אינה מצטרפת לדופן חצר או גינה, ואינה אוהל המציל על מה שמעל הכפישה. כל זאת משום שאין לה דפנות משלה. מכיוון שהכוורת אינה צמודה לקיר הבית אלא מחולחלת שאינה צמודה לפתח אין היא מצטרפת לקיר הבית להגן על מה שמעליה. כך הופכת הכוורת לכלי ה"מביא טומאה", במובן זה שכל מה שמתחתיה טמא ולא רק "כנגדו", וגם מה שעליה טמא.
3 עוד יותר קשה להבין כיצד נכנסת הטומאה לבית. אמנם כפי שנראה להלן יש בין הכוורת לפתח טפח, ולכאורה הטומאה מתחת והכוורת שהיא כגג מאהילה על הפתח ועל הטומאה, והרי זה המקרה בנושאי מת שהאהילו על עין התנור, והטומאה נכנסת לבית לעיל פ"ה מ"א, ואזי משנתנו כבית שמאי, ואולי גם בית הלל שאמרו שם שרק התנור טמא יודו כאן כשאין תנור והפתח הוא פתח הבית. אבל כפי שנראה להלן "מחולחלת" היא שיש רווח בין הכוורת לדופן הפתח. אבל סביר להניח שהרווח איננו מתחת לכוורת, שהרי הכוורת אינה יכולה לעמוד באוויר. אם כן אין אוהל משותף לטומאה ולפתח, ולא ברור כיצד חודרת הטומאה לבית. לא שמענו שטומאה הנמצאת מחוץ לבית חודרת לבית, אלא אם יש אוהל משותף לטומאה ולפתח. לעיל במשנה הקודמת הצענו את האפשרות שעל הכוורות יש עוד גגון קטן, הסבר כזה מסביר היטב את משנה ב, אך במשנה א דחינו אותו, והוא מחייב להכניס ללשון המשנה אבחנה נוספת שאין בה.
4 קושי נוסף הוא מדוע אם הטומאה בבית, תחת הכוורת ומעל הכוורת שהם מחוץ לבית טמאים. אפשר להבין זאת אם הכוורת הייתה אוהל ובינה לבין תחתית הפתח טפח, אזי הכוורת היא אוהל המחבר את פנים הבית לחוץ שתחת הכוורת. ברם "מחולחלת" היא גם אם חלל הטפח הוא מעל הכוורת או מצִדה, ולא ברור מדוע וכיצד עוברת הטומאה מפנים הבית לצדו החיצוני. אין זאת אלא שעלינו לחזור להסבר הקודם שהדבורים היוצאות מהכוורת נושאות בכנפיהן טומאה מעין מוחשית, וזו נתפסת כמטמאת את סביבותיה. להלן במשנה ד נחזור לשאלה זו.
5 בתוכה הכל טמא – אם הטומאה בתוך הכוורת היא מטמאת הכול, כמו במשנה א.
6 אנו שבים ומציעים את ההסבר שהצענו לעיל. תוך הכוורת טהור כי חכמים רצו להגן על הדבש. אם בכוורת עצמה יש טומאה היא בוקעת, באמצעות הדבורים, לכל עבר. הכוורת עצמה נחשבת לאוהל להביא טומאה, אך אינה חוצצת מטומאה, כמו שקבעה המשנה בפרק הקודם פ"ח מ"ג כשאמרה שכוורת קנים קטנה מביאה ואינה חוצצת. כל ההסברים הללו קשים, ונראה להסביר על בסיס ההנחה שראינו לעיל שכלי איננו מצטרף לאוהל להיות כחלק מהאוהל עד שיהיו בו דפנות. לכוורת זו אין דפנות, ולכן אינה מצטרפת לקיר הבית להציל מטומאה ראו פירושנו לפ"ה מ"ב ומ"ו. על כן הכוורת שלנו היא כאוהל להביא את הטומאה תחתיה, ואינה כאוהל לחצוץ. יש להשוות דין זה לדין כפישה העומדת על יתדות ליד קיר בית. לפי המשנה לעיל פ"ה מ"ז היא אינה מצטרפת לקיר חצר או גינה, ואינה מצילה את מה שבתוכה. אבל את תוך הכוורת היא מצילה משום שזהו כלי שלם סגור, ובעיקר משום הרצון להגן על הדבש.
7 משניות א-ב – כוורת שפיה לחוץ